@שלום-דיין אמר בזקוק לחומר לשיפור קריאה.:
לצערי זה היה כמעט מאוחר מדי, כמה חבל!
חלילה!
אני פתחתי את עיניי וגיליתי עולם יפהפה בגיל יותר מכפול ממנו.
בפעם הראשונה שיצאתי עם המשקפיים לרחוב, קראתי בהשתאות : "העולם כל כך יפה!!!"
כל פעם שעברתי דרך חנות האופטיקה, נכנסתי להודות להם!
שנים! לא הצלחתי להתפלל מתוך הסידור, לברך מתוך ברכון וכו'. מאז שיש לי עדשות פריזמה, אני נמצאת בבית הכנסת מלפני ברכות עד אחרי הקדיש האחרון...
כך גם הבת שלי. לא קראה ספרים, בקושי התפללה. תהילים - לקח לה שעותתתת.
ראיתי בנות בגילה שסיימו 10 פרקי תהילים כשהיא בקושי אחזה בפרק השלישי.
היום, אחרי סדרה של תרגילי עיניים, היא "בולעת ספרים שלמים. מתפללת גם מוסף - ילדה בת 10!
אני יכולה לספר עוד המון סיפורים, אך קצרה היריעה.
אבל על סיפור אחד לא אוותר:
לפני יותר מעשור רציתי לטגן חביתה.
נשמע פשוט?
בשביל אנשים עם בעיית מיקוד זה מאוד לא פשוט במיוחד כשהם לא יודעים מה הבעיה שלהם ולמה כל היום דברים נשמטים להם מהידיים...
אז חיממתי שמן וכשבאתי לשפוך את הביצה למחבת, רציתי להחזיק את הידית כי הייתי רגילה שדברים זזים לי בלי שאבחין בהם.
במקום לתפוס את הידית, הזזתי אותה. המחבת נפלה ארצה והבת שלי שעמדה לידי נכוותה בשתי ידיה :(((
הסבל, הכספים, רגשות האשם וכו' יכלו להיחסך אם מישהו היה מאבחן את בעיית מיקוד הראייה כשהתלוננתי כל כך הרבה בתור ילדה שאני לא רואה טוב והרופא תמיד פטר אותי ב: " היא רואה שש שש".
גם היום אני רואה שש שש. זה לא אומר שהעיניים שלי חפות מבעיות.
כך רצה הבורא. ילד קטן לא יודע להסביר מה בדיוק מפריע לו.
ב"ה שהיום יש יותר מודעות ודרכים לעזור.
אז אל ייאוש! לעולם!
נ.ב.
זכיתי להאיר (תרתי משמע...) את עיניהם של הרבה ילדים והוריהם.
